כציפור קטועת כנף
השרועה איי שם
וציפורים אחרות מעליה עפות
מצייצות בקול רם
"את אינך יכולה לעוף
את כנפייך כבר שברו!
אך אנחנו כן עפות!
תראי, תראו!"
הציפור המסכנה
שוכבת בדמה
מסתכלת סביב
ואת כולן רואה
הן מחייכות, עליזות,
למדו הרבה מן הפצועה-
אך כיום הנה רובצת
בודדה בעולמה
כך חושבת לעצמה:
"שמה הטעם לעזור?"
אם האחרות קמו-
אך לא עוזרות לה-
והפצועה נותרת מאחור.
תגובות