אמרתי לה, אני לא מרימה שומדבר. זה פשוט מטומטם, להשתמש בידיים למטרות שוליות שכאלה, כשאפשר לעשות איתם דברים הרבה יותר חיוניים ולהזמין משלוח הבייתה בכמה שקלים. זה לא כזה ביג דיל. אבל היא, לאאאאא, היא לא תנסה להבין את הצד השני. כמה אני מבזבזת, כסף לא גדל על העצים, בלה בלה בלה. נו באמת! ואם תעבור פה עכשיו קונדוליסה רייס? מה אז אני אעשה, אה? הרי לא אוכל ללחוץ לה את היד כשיש עלייה שקית מלאה בפיתות עם זעתר, נכון? זה לא מכובד, זה לא מנומס. אבל לה זה פשוט לא אכפת. שאני לא אלחץ את היד של קונדוליסה רייס! הרי מה היא בסך הכל? כושית קטנה עם הרבה אייקיו ומבטא יפה שלוחצת ידיים של אנשים. לא שזה שווה את הכמה שקלים של המשלוח או משהו! אבל נו, נניח שעל קונדוליסה רייס הייתה מוותרת. אם היה עובר פה עכשיו בחור ממש ממש יפה ומציע לי נישואין? הרי לא הייתי יכולה לענוד את הטבעת עם השקית על היד! שלא לדבר על זה שהיא עושה קפלים בעור, ואז הבחור שלי יראה, ויחשוב שאני שמנה, ולא ירצה להציע לי נישואין! והכל למה? כי היא מתקמצנת על הכמה שקלים של המשלוח! ובגלל זה אני צריכה לפספס את הזדמנות חיי! שכה אחייה, כמה אגואיזם בבנאדם אחד! איך היא מכילה את כולו? כלכך קטנה. הא!, היא בטח רוצה את הבחור שלי לעצמה! כן, כן! וגם ללחוץ את ידה של קונדוליסה רייס! לכן היא רוצה שאקח את הפיתות והזעתר! שאני אשמין, והיא תקבל את כל מה שמגיע לי! אבל הו, לא, היא תאכל את כולן, כל פירור ופירור, עד שגם לה שקיות יעשו כפלים ביד, ואז אני אקבל את הגורל היפה שמגיע לי, והיא תחייה את חייה האומללים ותתקמצן. הו, לא, אל תארוז לי כלום! אני לא אפול לפיתוי הזה ואקנה פיתות עם זעתר! אתה בטח רק עוד שליח שלה, שרוצה שיהיו לי כפלים ביד. אבל אני כבר הבנתי. אני אעמוד כאן, ואחכה לקונדוליסה ולבעלי לעתיד, ואתם מוזמנים לקנאות.