אני זוכר שבגן, כשנורא אהבתי את שקד, היא פעם שאלה אותי על הזמן. ואני, טוב, אני הייתי די פריק של סרטים, אז אמרתי לה שהזמן עוצר כשעוצרים אותו, ושבעצם אנחנו משחק סימס כזה, שאלוהים והשטן משחקים בו בתורות. היא בהתה בי כשדיברתי, עם העיניים הגדולות והירוקות שלה, והיה לי נורא קשה לשמוע מה אני אומר. אני מניח שמדי פעם אמרתי בולשיט טהור, כי אני זוכר שהיא צחקקה קצת, והזיזה את השיער האדום שלה מהפנים כדי שאני אראה את החיוך שלה.

בדרך הבייתה, כשהיינו באוטו, אמא שאלה אותי איך היה בגן. אז סיפרתי לה, אבל היא לא ממש הקשיבה, כי היא קיללה איזה נהג אחד שעקף אותה בכיכר, והוציאה סיגרייה ועישנה ממש מהר, ואמרה לי "טוב, תספר לי כשנחזור הבייתה חמודי, אמא קצת עצבנית"

ואז בערב אמא וחבר שלה יצאו לסרט, והבייביסיטר שלי ניסתה לגרום לי ללכת לישון, כי חברה שלה כל שנייה התקשרה וכנראה שזה היה ממש דחוף. אז סיפרתי לה על שקד, ואמרתי שהיא נורא יפה, והיא הבטיחה שהיא עושה שיחה קטנה ואז מסבירה לי על הזמן, כדי שאני אוכל להסביר לשקד ואז היא תאהב אותי.

ואז היא חזרה, ואמרה "טוב, אז יש איזה איש אחד עם שם נורא רוסי, שאחראי על הזמן". אמרתי לה שאלוהים לא נשמע בכלל רוסי, ושזה נורא לא יפה להיות גזענית. אז היא חייכה ואמרה "לא, לא, אלוהים זה אגדה מסוג אחר" ואני הנהנתי כאילו אני מבין, אז היא המשיכה. "אז, לאיש הזה יש שעון חול גדול כזה, עם חול באיזה מלאנתלפים צבעים, והוא דואג שלא ייפלו שני גרגירים ביחד. יש שם כמויות אינסופיות, כי הזמן אינסופי. אתה יודע מה זה אינסופי, כן?" אז, לא ידעתי מה זה אינסופי, כי, נו, הייתי בגן והכל, וניסיתי לחשוב על שאלות קצת יותר חכמות. "ואיך הוא לא נרדם, האיש הזה?" "ואלוהים, נרדם?" ולא ממש היה לי מה לענות, ואז שוב היה לה טלפון, והיא צווחה נורא, ואני רק חשבתי ששקד תהיה גדולה היא תהיה פחות.. כזאת.

עכשיו שקד ישנה באלכסון על המיטה שלנו, בקבוקים ג´ינג´יים, עור לבן, ועיניים עצומות. מדי פעם רוטנת שאכבה קצת את האור, כי היא עייפה, אבל אני רק עסוק בלחשוב איך אספר לה מחר על הזמן, והבייביסיטר, ואמא, ואולי אז, אולי אז היא תאהב אותי, ולא תחשוב שהכל עניין של זמן עד שכבר לא.