היא שוב מקפלת כביסה
ושותקת
הולכת
חוזרת
מטלטלת בידה סל כבד וכחול
לא לשאול
לא לדעת
רק לתלות
רק לחכות עוד רגע
יגיע האיש
יגיד לה מה לעשות
בשנית.
מפנה השולחן בפנים מורכנות
מסדרת
קושרת
מנקה רצפות המטבח
עם מברשת
שיניים
וטיפת סבון מלוכלך וישן
שמלתה הקרועה
מגלה על הזמן
שעבר
ובינתיים
היא כאן
מנקה ושוטפת
מקרצפת
הולכת
חוזרת
את הזבל זורקת, יחפה
וכל כך יפה,
העבודה שלה
נקייה מקצועית
כמעט לא מבחינים
מגלים
מרכלים
שהיא עוד קטינה.
למה היא לא משתנה?
מנוצלת
אבל הם טובים
נותנים לה
אוכל
בגדים
ומיטה קטנטנה
למה היא לא משתנה?
אין לה כוח
או אומץ
ללכת
לקחת
קצת כבוד
וחוצפה
על כל השנים
שעבדה
קירצפה
בקצב מרכיש
את כולם הוא מביש
ילדה
ענקית
מנקה
מסדרת
לבית עוזרת
אך אין לה תשלום
או מנה
של ברכה
אולי רק 'תודה'
תקבל
גם היום
כאתמול
אין עם מי
לדבר
או לשתוק
את החופש לחנוק
"מברשת מברשת
היכן הוא הצחוק?"
תגובות