בדמי ימיך החזקת אקדח

ובתוכו אור שמש שבור,

נישקת שפתי כך שיכאב

כך שדמעותינו יפגשו .

ובשמש נפלה דמעתך השחורה

רסיסים התפזרו לכול עבר.

שפתי הפלדה הרגישו דממה

וצמרמורות חישמלו כל זכר.

דמעתי לא דלפה ,

לשממה לא הגיע אור שמש.

כי את ליבי אכסנתי בקופסה,

אטמתי מכול רגש.

בניתי קירות הרמתי חומות,

ושמרתי בפנים את מבטך.

תפסתי קשרתי וזרקתי לחורבות

שבחושך יירקב...