אתה לא יודע, ולעולם לא תדע
שכאשר איבדתי אותך,
איבדתי משפחה שלמה.
מעולם לא אמרתי לך כמה אהבתי את השהיה בביתך, את החום והאהבה של משפחה אמיתית.
שהרי, אצלי זה אחרת.
אצלי המשפחה מפורקת.
אתה לא יודע כמה אהבתי את השיחות העמוקות עם אמא שלך, וכמה התחברתי אליה.
אפילו פעם אחת כשקיפלנו כביסה, היא אמרה שאני כמו הבת שמעולם לא היתה לה...
אני ואמא שלי בחיים לא קיפלנו כביסה יחד...
אתה לא יודע כמה אהבתי את הנחירות של אבא שלך שבקעו בלילה מתוך חדר השינה הסמוך.
בעינייך הן היו דבר כל כך סתמי, שגרתי ואפילו די מפריע
ואני, שמזמן שכחתי כיצד אבי נוחר בלילות, ראיתי את זה באור טיפה שונה.
התגעגעתי לנחירות של אבא שלי...
אתה לא יודע כמה אהבתי לנצח את אחיך בקלפים, וכמה נהניתי לצחוק איתו (ולפעמים גם עליו), בזמן שהכלבה מתרוצצת לי בין הרגליים.
כי אני..אני מזמן שכחתי מה זה לשבת עם אחי הגדול סתם ככה באמצע היום.
כי הוא לא גר פה יותר...
אתה לא יודע כמה אהבתי את הימים שהיינו מבשלים כולם יחד.
אני קילפתי תפוחי אדמה, אתה חתכת בצל, אמא שלך גירדה עגבניות וכל השאר ערכו את השולחן.
ואז ישבנו לאכול, כולם יחד.
הארוחה המשפחתית האחרונה שלנו היתה ממ..לפני יותר משלוש שנים.
ועכשיו, אני מוציאה אוכל קפוא מהמקפיא ואוכלת לבד.
מול הטלויזיה.
בלי אבא (כי אבא ואמא גרושים)
בלי אחי (כי אחי התחתן)
ובלי אמא, (כי יש לה יש את הבעיות שלה)
אתה לא יודע כמה אהבתי כשישבנו כולנו בסלון, ואני זאת שהוצאתי את האלבומים המשפחתיים שלכם, כי רציתי לראות אותך כשהיית קטן.
והתחלתם להעלות זכרונות ולספר לי סיפורים...
אצלנו האלבומים בכלל ארוזים בתוך ארגז, ואף אחד לא מביט בהם בכלל, רק אני, לפעמים. לבד.
אתה לא יודע, ולעולם לא תדע
שכאשר איבדתי אותך
איבדתי משפחה שלמה.
תגובות