ופתאם
הכל מתבלבל.
כל כך רציתי לעמוד מולך
ולהגיד, ולשאול ולספר.
אבל במילים לא יוצאות לי.
הן נתקעות לי בגרון,
וכאילו ממאנות להשפך
ולשטוף.
את שנינו.
ופתאם
הכל מתבלבל.
נשטפנו .
ביחד ולחוד.
כמו עצמנו עיניים
וחיינו בחלום.
האם זה רע?
ואם זה לא, ואפילו אולי טוב,
אז למה ברחנו?
ולמה הפסקנו?
ולמה עינייך לא אומרות דבר?
ופתאם
הכל מתבלבל לי.
וגם מילים כבר אין.
ואני מנסה לסדר מחשבות,
למצוא בעצמי מעט פתרונות.
אך אין.
ואם עוד אפגוש אותך,
ככה רק שנינו,
לבד,
יש לי שאלה
קטנה וכל כך גדולה,
למה כל מה שקשור אליך
ואלי,
תמיד כל כך מסובך
ומבלבל?
כך כך מבלבל?
תגובות