שורפת, מכאיבה, כל כך קשה, אך כה טבועה בי אותה אהבה.
הגעגועים המרחק, והבדידות מעקלים את שמחתי,
מעלימים ממני את החדווה, משנים את כל הוויתי.
מלא אני באותה אהבה, אותה אהבה שמילאה אותי בחדווה,
חדווה לכל,
לכל חי וצומח, לכל צמח גם אם אין הוא פורח,
ולכל פרח גם אם נגמר לו הריח.
חיפשתי את אותה האהבה אשר אינה שורפת,
אך כמו האש, אם אינה שורפת גם היא אינה מחממת.
והלב היה כה חסר את חומה של אותה האהבה, אשר עכשיו בוערת בלבי כאש הלהבה.
מתי אזכה לאורה של אותה אהבה הגדולה מאורו של הנר?
מתי אזכה לה מבלי שאת עיני תסנוור?
חסרון או יתרון, זכות או חובה, מה היא באמת אותה האהבה.
תגובות