אמת או לא האם זה בכלל מפריע לי? האם אני מבקש להשתנות, או להתרווח בכורסא?
לא של השגרה של הקבלה של הדברים כמו שהם. של לקוות לעולם יותר טוב אבל לא לעצמי.
יותר טוב של לחלום בלילה על אנושות אחרת ובכלל לא לקום בבוקר. להמציא חוסר אכפתיות ולהמציא סיבות שזה לא משנה.
מה נסגר אתך, אתה מתפרק מאבד שליטה- אל תשכח מה חשוב לך. לא, אתה עומד שם מרוכז רק בעצמך לא מסוגל להיפתח לטיפת אצילות. אין שום דבר שגבוה ממני הכול מתרכז בי- שאלות של המציאות של כל מה שקורה בעולם מסתיימות בי ורק מעל אלוהים.
כשיש רק שני אנשים בעולם יש זרות אינסופית. הנה אני כאן סבל כל העולם מונח על כתפי ובעצם מתרחש סביבי (כי אני היחיד בעולם והכול בשבילי) ומנגד רחוק מלמעלה הוא ניצב לו מפיל הכול עלי ודורש דרישות אינסופיות.
לא וותרן לא רחמן- כל הדין נופל עלי- איך יכול להיות משהו חוץ מניכור חוץ ממרחק אינסופי של כניעה למה שגובר בי.
רגע אחד גוברים רגשי הטוהר והעלייה ורגע אחר גוברים היצרים הנמוכים שמושכים למטה לבהמיות- לבד בעולם בעצמיות אינסופית- ובעצם חסר עצמיות לחלוטין ריק מתוכן. רק מגרד מהדפנות רפש צבעוני לקשט בו את הקירות.
האם הפתרון הוא להתבטל לעולם יותר עליו? לוותר על הרצון לעצמה, הרצון לתת? לחיות בעולם של חסד. בעולם של חסד אין ניכור. לא מחפש לקבל רק לתת. וגם עם הנתינה היא בלתי אפשרית- זה הכיוון הנכון, הכיוון האינסופי...
תגובות