רצף.
מעתה אחפש קיום ללא הפסקה. מרגע זה נולד מסע שלא ייתם...
ושלמה אומר שהוא אוהב לטייל בלי דבר על הגב- אפשר לטייל אחרת?
אולי לכתוב כמו שחיים. מהחיים לא לוקחים הפסקות. אפילו לא מהיישות. גם כשזועקים "מי ברא כל אלה?!". לא עומדים במקום... טראומות ההשתוממות אינה חזקה מספיק בכדי לעקור את האדם מהסרט הנע. זה לא  סרט נע זה החיים. זה לא קל...
מה יש בדיבורים? אם כל אחד שמדבר היה כותב את זה קודם וקורא, האם היה אומר את זה בכל רם? זה נוח לנו? זה מועיל?
והדברים שכתבנו... אינם חקוקים. אפשר לכתוב דברים שלוחשים. אפילו דברים ששותקים...
מתי מחשבה נהיית שלי? אני? מה ערך המקוריות? אני יודע ולא מסוגל להגדיר. אך למעשה אני מוכן להעלות על הנייר דברים שהם שלי בלבד...
כל דבר שמתרחש הוא בנו. הרי כל דבר הוא פרשנות מתוכי למה שקורה. מה שאני שומע ורואה אני המצאתי...
ולכן כל מחשבה חייבת להיות שלי. כי אם אין אדם ביער אולי יישמע קול אך זה לא הקול שאני שומע. גם צליל מחיאת כף אחת תלויה באזני השומעת. ר´ צדוק אומר שבידעה לכל אחד יש את שלו. בניגוד לאמונה. בלילה כולנו אותו דבר. ולכן אמונתך בלילות. מה שאנו שומעים זה לא תשובות- זה החיים. מאיתנו עצמנו? מה´ יתברך. יש הבדל? מעכשיו לא אתעקש לענות על השאלות שבכתב.  ההשתוממויות ישארו כמו שהם. עם סימן שאלה...