לפני איזה שנתיים הייתה הפרסומת הזו של הטישו, עם הכלבים הצהובים והמוזיקת לילה-טוב. אף פעם לא הבנתי את הקשר שלהם לטישו, כי, נו, זה בסך הכל נועד כדי שינגבו איתו את התחת, ובאמת שאני לא מבין איך הכלבלבים מועילים. אבל, לאט-לאט כל הבנות בכיתה שלי התחילו לעבור על הריקועי-טישו בטושים עם נצנצים ולהקדיש את זה אחת לשנייה, אז כנראה שהגושי פרווה הצהובים הגדילו קצת את היקף המכירות. ואני שאלתי את אמא מתי יהיה גם לנו גוש צהוב כזה, שנעשה פרסומת לטישו והרבה כסף, והיא אמרה שאולי הם יקנו לי ליומולדת, ושנראה.

אז אני התייאשתי מכל הקטע של הכלבים הצהובים, וכבר הייתי בן 10 ועבר היומולדת ועדיין לא קיבלתי גוש פרווה צהוב. וכמחאה עברתי לטישו עם הפרחים, כי את זה באמת שלא קשה להשיג. אבל אז עשו שיפוצים בצינורות בבניין, ולא הייתה לנו זרימת מיים, וזה כאילו הטישו עושה לי דווקא או משהו.

ואז היה את הטישו עם הלבבות, ואחרי שנמאס לי להחרים אותו (כי, נו, באיזה שלב בנאדם צריך לחרבן.) הבטתי בו במבט נוּגה ואמרתי לאמא "את קנית אותו רק כדי שאף פעם לא תהיה לי אהבה, נכון?" ואמא גיחכה ואמרה שמחר היא קונה טישו חלק, כי יש גבול לכמה שאפשר להאמין בבולשיט. "זה יותר פתטי אפילו מאסטרולוגייה", היא הוסיפה. ואני הנהנתי, כי מה, היא צודקת.

ואז היא חזרה מהסופר עם חבילה כזאאאת גדולה של טישו ורוד. שאלתי אותה אם זה כדי שאני אצא מהארון ובסוף אתגלה כסטרייט למהדרין, והיא אמרה שהיא רק רוצה שיהיה לי טוב, ומשום מה זה אף פעם לא הולך.