הבית הזה בשילה

 

בְּשִׁילֹה הַלַּיְלָה מָטָר,

נַעֲרוֹתַיִךְ חֲבוּשׁוֹת בְּבָתֵּיהֶן.

בָּעֵמֶק לֹא חָנְטוּ הַגְּפָנִים,

פָּרְחָה הַשְּׁקֵדִיָּה שבֶּחָצֵר.

 

בֵּין עֲנָנִים בָּרָקִיעַ

עוֹד יָרֵחַ נוֹלַד.

אַחֲרוֹנֵי הַשָּׂבִים מֵהָעִיר

אֶת פִּתּוּלֵי הָהָר מְסַמְּנִים.

 

מַקֵּל שָׁקֵד עָלָה בְּחַלּוֹנִי,

אֶת עֵינַי לֹא אוּכַל לַעֲצֹם.

פֵּרוֹת קַיִץ בִּנְחִירַי,

וּבְאָזְנַי מִצְהֲלוֹת סּוּסִים.

 

גִּשְׁמֵי שָׁנָה יצְאוּ

הַגְּפָנִים שֶׁבָּעֵמֶק סְמָדַר

נֵצֵא לִרְחוֹבוֹת הֶעָרִים

בַּכִּכָּרוֹת נִקָּהֵל וְנַעֲמֹד

 

יַעֲבֹר קָצִיר יָחֵל הַקַּיִץ,

בַּלֵּילוֹת נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת.

אַחֵינוּ יֶאֶרְבוּ לָנוּ בַּכְּרָמִים,

כְּיָמִים יָמִימָה בְּשִׁילֹה.

        

חִנְטוּ אוֹתִי הַפַּעַם,

בְּזֶה הַבַּיִת בְּעוֹד הוּא נָכוֹן,

וְאַל אֶרְאֶה אֶת זֶה הַקַּיִץ