שוב אני עושה דבר שאין בו טעם. יושבת שעות על שעות ומהרהרת בך.
וכבר הגעתי למחוזות מדהימים ביופים, ובאבסורד שלהם גם.
אל המכתבים שנכתוב זה לזו בשבוע שלפני החתונה, למשל. זה שלא נפגש בו ונוכל להתמלא געגועים עזים אחד לשניה, ולצפות יחד, דרך הדואר האלקטרוני, שהקשר שלנו יפסיק להיות וירטואלי ויהפוך לקשר של ממש.
טיפשה שכמוך! עם כל זה שאת יודעת שהדבר לא יקרה לעולם, לפחות לא אתו, אינך פוסקת מהירהורייך הנוגים, ולא עוד אלא שאת מוסיפה עליהם עוד ועוד. (והרי הטיפשות הגדולה מכל היא שאת ממשיכה בכך למרות שעודך מקוה שזה יקרה אי פעם עם מישהו!)
* * *
אני מתגעגעת אליך בכל כולי, ומחכה לרגע בו תפגוש ידי בידך הגדולה ותאחז בה בחוזקה. אני מתגעגעת לחיבוק שלך, אף שלא חשתי בו מעולם. מתגעגעת בכל ישותי אליך, לכח שאתה נוטע בי, להבלעות שלי בתוכך.
* * *
עדיין איני מאמינה ליכולת שלי לכתוב את הדברים שחור-על-גבי-מחשב. וכל כך רוצה היתי לגחך למולם. לראות את טיפשותי וללעוג לה בכל לב. אך איני מסוגלת. קרובים הם מידי לליבי. אולי מחר, בעיניים של בוקר, שהן הרבה פחות לבדיות, יתאפשר הדבר.
* * *
לשיחות שלנו אל תוך הלילה, לחיוכים, למבטים, לרגעים בם גופנו דרש את שעות השינה שלו, ונפשנו לא יכלה להינתק.
אני מכינה עצמי לבוא אליך, להיות חלק ממך.יודעת אני שלא פשוטים יהיו החיים יחד. הם אינם פשוטים לאף אדם, ובטח לא לך ולי, ששני אנשים מורכבים אנחנו, והתנועה הפנימית שלנו לא יודעת מנוח.
* * *
בעצם, את ממש כשאר אנשים. מייחסת להתאהבות הזו חשיבות גדולה. גדולה מדי.
והרי אם ישאלוך לדבר החשוב ביותר ודאי שאת הרגשות האלה תמני בסוף הרשימה.
עודך חושבת שניתן להתחתן עם איזה אדם בלעדיהם? עודך מאמינה שאם תפגשי איזה אדם שמכל הבחינות תהיי ראויה לו, והוא לך, אבל עוצמה שכזו לא תהיה ביניכם- תוכלי להחליט לבנות אתו את חייך?
עכשיו את מתקשה להאמין, אך אינך יודעת מה ילד יום. ואולי טוב שכך. סוף סוף אינך שומעת את קולן של חברותייך האומרות את המציאות. סוף סוף אינך יכולה להאמין שהחיים אינם כפי שנדמה לנו- המולעטים באהבת סרטים מגוחכת, ובהתאהבות שאין בה ממש.
* * *
סופרת אני את הימים לפגישתנו המחודשת, וכל דקה שעוברת ממלאה אותי בתחושה חדשה. פעם שמחה גדולה על הזמן העובר, ופעם עצבות לאין קץ על כל אותו שנשאר. ורק הידיעה שגם אתה כך מחזקת אותי ונוטעת בי את הכח להמשיך.
* * *
זו אולי הבעיה המרכזית איתך! למה אינך יכול לראות את מה שיש בי? למה אינך רואה שאהיה לך אשה טובה, שאוכל להכיל את כל הדברים שמסתבכים בך הלוך והסתבך?
בעצם, גם את אינך בטוחה שזה הדבר הנכון בשבילך. וכמו בעל כורחך את מנסה להכניס בעצמך עוד ועוד את האהבה אליו. את המחשבה שזהו. זה הוא.
כבר אמרתי לך שאת טיפשה? לא נורא. עכשיו תשמעי את זה שוב.
* * *
לו היתה הגדרה עמוקה יותר מציפיה וחיכיה וערגה וכל המילים הללו שאינן מסוגלות לבטא באמת את המתרחש בי בפנים!
והלא כל המילים שבעולם אם יבואו עד הנה לא יהיה בכוחם לבטא. אך יודע אתה כי כך הוא, ועל כן ממשיכה אני למלמל את אשר על ליבי, ולקוות שאכן יגיעו כל אותן התחושות עדיך.
* * *
לא. את לא שפויה. אבל זה לא חדש.
והכתיבה הזאת, המשולחת כל רסן- היא דוקא כן.
תתחדשי.
תגובות