הרכבת דוהרת, כמו שרק רכבת יודעת.
היא רצה, היא צועקת, המציאות מעליה נוסעת.
הגלגלים קרובים אליה, קרובים מידי.
אין טעם לרוץ. הלב צורח "די!"
אין זמן. אין זמן. אין זמן!!!
עד שייגמרו התחנות,
עד שתיגמר המסילה.
תקועות – קרועות – פגועות,
המון בדידות, ונפילה.
אין זמן. אין זמן. אין זמן!!!
תזוזה – ריצה – צעקה,
יד – חיבוק – חניקה.
דם ובהלה, קולות עמומים.
פרחים, מצבה. אנשים המומים.
אין זמן. אין זמן. אין זמן!!!
וכשתתעוררי ותגלי שהזמן שיקר לך,
תמצאי שמצבה היא קרה כקרח.
ולא תעזור הצעקה, או היד, או החיבוק.
והזמן שוב יבוא ויקרא לך למות.
אין זמן. אין זמן? אין....
תגובות