לפעמים אני בוחרת
פשוט להסתתר
לברוח מכל מסגרת
מכל מה שמאיים
לא מביטה ולו לרגע
אל החוץ
מנסה ומתאמצת
למצוא את שנחוץ
אך קצרה ידי
מלהשיג
את שנחוץ לי –
דבר יחיד
ומסיבה זו מתקשה
למצוא לי שקט ושלווה
מקום אחר מקום אחר
ואין כבר היכן להסתתר
והכאב הופך גלוי
לו רק מצאתי כבר את הריפוי
והגלים של רגשות
מטיחים בי לעיתים האשמות
אני בוטה ונעלבת
איני עצמי אם כי אחרת
ומילא כשפיזית אין פינה
אך מה אם זה קורה בנשמה?
ואולי אני מגזימה,
הו, מה הייתי בלא התקווה?...
תגובות