בכל מקום, היא הגברת היפה,
"בואי אליי, תקני עגבנייה,"
"לא, בואי אצלי, תטעמי את המטעם,"
"הו, כמה הולם אותך אותו צעיף, מאדאם,"
אך מבטה תמיד עצוב, קצת מסוגר וגם סגוף,
והיא, הו, היא כה מדהימה, לו רק לא הזילה עוד דמעה...
ומבטי תר אחריה, בכל משעול אליו תפנה,
והיא, היא בהחלט כורכת אחריה, את הפנויים לאהבה.
לו רק ידעה אותה גברת, הייתה אולי היא מסתחררת,
כי בהמון כה רב היא עוררה רעב,
ואילו היא, עדיין תרה אחריו.
