הוא סה"כ בנאדם,
כמו כולם.
בשר ודם.
לא זוכר הכל,
חושב שיכול הכל.
הוא חי,
אבל מתישהו ימות,
וכמו כולם,
יש ת'שפל- ות'גאות.
כולם אוהבים אותו,
כולם רוצים בחברתו.
כולנו יהודים(כמעט),
כולנו בני אדם,
ורק אצלי זורמת אהבה בעורקים,
במקום דם.
היינו יחד זמן רב,
וביום אחד בהיר-אותי הוא עזב.
הוא אומר:
"זה כואב לי כשאת בוכה"
אבל מול עיני הולך לאחרת.
הלב שלי שותת דם...
זה אדם זה???
זה חרא של בנאדם!!!
"כל הבנים אותו הדבר" (אותו חרא)
זה משפט שלא פעם הלך וחזר...
אשמח לשמוע תגובות...מבנות שמרגישות כמוני...
ומכולם גם...
תגובות