בעיר נמל סחופת רוחות ומלח ,דמעות
אינן חזון נפרץ
ובלילות החורף כשנחשול סורר רוצח מזח
יושבים מלחי אונייה
ומתמכרים לדמון המשקה המשוקץ
היא הייתה כמהה
לשכחת גן עדן אבוד
הוא ספק מלח ספק שתיין
ספק מלאך לכוד
ובבר נמלים אפלולי בו עשן סיגריות גולווז נמזג בריחו המתוק של העצב
לא התרחשה הפגישה מעולם
שכן למרות שהא-ל הטוב תכנן
לא פעם להצליב את דרכם
בן האנוש הגלמוד
צריך לפחות להושיט יד מנסה
כמו בציור רנסאנס
גם תווי פניה היו מודגשים יתר על המידה
וכך כל יום ב"שעות השמחה"
בין עשר לחצות
לקול תרועת השקת שיכר גס
בכוסות עכורות
יושבים בשני קצוותיה
של אותה מאורה טחובה
מתמכרים לטיפה
במקום לכל כולה
אין סיפור יותר אומלל מבדידות טובה ,כמעט כפויה
או מכפיות טובה כה בודדה
אך יום אחד הסב מבט ונעצר לרגע של פיכחון בעצב התכול הכלוא בעיניה
ומאז איש לא ראהו
יש אומרים שיצא עם שחר בספינת מפרש מתפוררת ובלויה
ושזרק משפט סתום כגון: אלחם בלהט חרבו המתהפכת של האל הטוב
ואשכח או אתמכר לקדרות גנו הנפלא
והיא ספק שוכחת ספק מתמכרת
ספק מתייסרת ספק מחכה
לאותו שבריר מבט נוקב
המשפד את תכול הוויתה
על סיפון העץ של חייה
משתוללת, סערת אהבתה
תגובות