מאת עינת טמסות

מוסיקה מתנגנת,

עוטפת היא לב וגעגוע .

לאנשים מקומות רחוקים

בכל מנגינה,

אני נזכרת .

בילדות

באנשים שרחקו להם ,

אל דרכי החיים .

ודמעה נושרת

כמבקשת ,

להשיב לאחור .

את הגלגל

בכדי להיות שוב בקרבתם .

אך הגלגל ממשיך להתקדם

אני והאנשים ,

משתנים מתבגרים .

ופוסעים בדרכים שאנו בוחרים

אך לעתים בצהריי יום ,

שהחלון פתוח .

קשובה אני למנגינה

ובליבי רוח געגועים נושבת ,

לאנשים ומקומות רחוקים .