הדבר הנורמלי הבא שאני אעשה בחיים שלי, משהו פשוט, רגיל כזה, כמו כולם, שלא יפתיע אף אחד, יהיה כפי הנראה למות
(מחשבה מפוכחת, ללא כל כוונות אובדניות, לרגל יום הולדתי)
יואליקו .
-
עדיין אין לי זקן, ועולמי כבר נבנה ונחרב ונבנה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי באמת, לכבוד יום ההולדת צריך בלונים, ולא כאלו מחשבות. שולחת לך מהאוסף הענק של הבלונים שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] יומולדת שמיח!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] "החיים הם מחלה סופנית, שעל פי החשד מועברת דרך מגע מיני" הלוואי ואזכה לחיות את חיי בצורה שאת הדבר היחיד הרגיל ודומה לאחרים שאעשה יהיה למות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא אלומותיו וחברים: תודה רבה סוף סוף תגובות אמיתיות שלא כוללות את המילים: "נהדר" "מדהים" וכד' – תודה רבה על ההשקעה. לענייננו: 1.הסיפור הזה, בניגוד לדברים אחרים שאני כותב, יצא בפרץ פתאומי אחד, ללא כל תכנון או מחשבה, ונכתב בשטף אחד, תוך כדי שמיעת הרצאה די משעממת ביד-ושם, כך שאני נושא באחריות חלקית לתוכנו. עם זאת מאחר ואני חתום עליו מחובתי להגיב על התגובות (היתרון הגדול של האתר – הסופר יכול להגיב וכו'). 2.חוסר התכנון הוא הסיבה שגם אין לו מסר ממשי (בניגוד לדברים אחרים שאני כותב) – חוץ מהסינטזה, ומהסימליות ההסטורית. יחד עם זאת נראה לי כי תרמתי את חלקי הקט להנצחת השואה. 3.מאיר שלו – צדקת. אכן מאבותיי הספרותיים (יחד עם המקור – ג.ג. מארקס). ריאליזם פנטסטי כז'אנר הוא חביב מאוד לשימוש (על אף שאינני משתמש בו לרוב). 4.עלילה – הסיפור נבנה מראש כסיפור של 3 דורות המהווים תיזה (מספרים) אנטיתזה (אותיות) וסינטזה (גימטריה). הסיפור בנוי ומתמקד סביב ציר זה ולכן כל שאר הפרטים וההתרחשויות אינם רלוונטיים. ניתן היה להרחיב אותו ולפרוש אותו על מספר עמודים נוספים – אך זה לא נצרך. אינני צריך לספר על כל מאפייני "הדור השני" – מספיק לרמוז כי ספרים על השואה אינם נמצאים בבית, הסבא ישן בחוץ ובכל זאת האבא קורא בהסתר על השואה. אם הקורא צריך להשלים בעצמו את הסיפור הוא נצרך להיות מעורב יותר בו וכך הסיפור יהיה יותר משמעותי בשבילו (כך אני מקווה, ר' נחמן עושה בזה שימוש נהדר בהמון מקומות). 5.פסקה אחרונה – סגירת מעגלים – לפעמים לסיפור יש סוף טוב (נדיר, אבל קורה, לגיטימי). היא מאפשרת את הקתרזיס ואת ההשלמה הבין-דורית – הסבא לא נשכח, אבל גם האבא נוכח. התליון, המהווה סמל "ערסי" מקבל משמעות קצת שונה - סמל פיזי המחליף את המספר והדיסקית. 6.מניפולציות רגשיות – נעים מאוד! אני כותב, זאת המטרה שלי. לגרום לכם לצחוק, לבכות, להתרגש, להכניס לכם אגרוף בבטן, העיקר שלא תישארו אדישים, שתצטרכו לקרוא את הסיפור שוב, שתחשבו עליו כשאתם הולכים לישון. 7.ניצול השואה עליו מבוססת תחילת הסיפור קרא, התרגש, כותב בימים אלו ספר אוטוביוגרפי. 8.ושוב תודה על כל ההשקעה בתגובות, צפו לדברים נוספים..... [ליצירה]
- [ליצירה] אלומותיו וחברים נעים מאוד! אני יואל(יקו) ואני חיברתי את הסיפור. הסיבה המרכזית לכך שאני מפרסם דברים באתר היא כדי לקבל קצת תגובות ופידבקים (1500 ש"ח כבר קיבלתי - או לפחות ככה כתוב בעיתון, חשבון הבנק שלי טרם מכיר את זה). אשמח לקבל תגובות יותר מפורטות, ביקורות, וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה שמעתי פעם אב שכול שאמר שיש בשנה 364 ימים ויום זכרון אחד, ולשכולים יש 364 ימי זכרון ויום אחד של חג. אני אאמץ את השיר הזה, ברשותך, כשיר חג, את יודעת, כמו "מה נשתנה" או ימי החנוכה". תודה רבה לך, הצלחת לגעת עמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] עיינו ערך יהודה עמיחי. [ליצירה]
- [ליצירה] תראה זה תלוי אם אתה רוצה להמשיך לנסוע באוטובוסים... [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה האם לגיבורה בסיפור יש דמות אמיתיתאו שהיא תלויה לחלוטין בגיבור??? אשמח לקבל תשובות [ליצירה]
תגובות