גונדולות של תהיות משיטות אותי
בנחילי ביוב מוצדקים.
ערב טוב לנהמות הריקנות. מה יגרום לכן לנוח?
מיצוי העצב תיפקד רק כמשכך כאבים לעתו
טפטוף הבכי המיס רק לרגע את עורכן
אנא, שקטו נהמות. שיתקו.
מוח קודח לא מביא לתרדמת.
ואני, לישון רוצה. חפצה בחלומות, ביהבים, ברגש.
הפיות סובבו אליי את גבן הסגלגל
עצמו עפעפיהן
כנפיהן הסיתו.
משכתי בריסיהן הכבדים בכוח
בעטתי בבטנן הרכה
זעקתי לנחמה ורודה.
אך אתן, נהמותיי,
הרעדתן עולם
סיחררתן את גלגלי העיניים שלי עד לאין ראות
החרשתן אוזני עטלפים
לא סגול, לא ורוד, לא שינה.
