,אבנים אפורות
דמעות מרות
.מחליקות אל הקמטים
,קומה שחה
,ערבה בוכיה
להבה זעירה
מרצדת כרגליך
עקשנית ומרירה
-בני האחד
,נכבית ברוח אחת
.בלהב אחד
ומי הגשם הראשון
,נקווים על האבן
,בני השני
מתוקים ומרים
כמו המים ההם
,מבית לחם
במחיר שלוש מאות
בני אדם
והוא אף לא אווה
לשתות
.את זוך דמך
,ובני השלישי
נאמן כמוות ובוגדני
אור התהילה
נקשר בראשך הכהה
.מתלתלים ומזימות
,פנתר שחור פראי
,ילד שונא
,מצביא נערץ
שנפל ביד מלכו
.עלי מזבח
לו יכולתי לאמץ
,את כולכם
,להניקכם ענוה
להרגיע את דמכם
הגועש אדמוני
.פרא
,שאולי בקצה הימים
,בחיקי
..תדעו מנוחה
