ב"סד
השיר נכתב שנה שעברה בעשרת ימי תשובה. אמא של חברה שלי נפטרה מסרטן ובדרך להלוויה כתבתי אותו.
התרוממות הרוח, הנשמה בעלייה
שומעים את קול השופר הנורא
עשרה ימים חרדה ותקווה
"מי יחיה", "מי ימות" ו"מי במגפה"
"מי במגפה" היא צועקת
בוכה וכואבת!
"מי ימות" היא זועקת
נשמתה נשרפת!
"מי יחיה" היא שואלת
מה כבר נשאר?!
אמא הלכה, לא תשוב, העולם אכזר!
והיא נזכרת בליטוף, בחיבוק, במילה
במי שאותה כה אהבה.
ילדה קטנה בין המונים מול הקבר
זועקת אליך בתחינה שיהיה בסדר.
