מאת עינת  טמסות

 לקראת צהריים מתעטפת אני בהרהורים

שברחוב הסמוך נשמע צהלת ילדים

השבים לבתיהם מספסל הלימודים.

נזכרת בימים רחוקים

איך בכל ספטמבר צועדת בשבילים הרחבים

שביד אחת תיק אדום

בשניה נפנוף לאימי לשלום.

נכנסת אל פתח השער הכחול,

כשנשמע ניגון פעמון מהלוח לומדת על העולם הגדול.

בשכונת ילדותי שקעה כבר השמש

כשלי נותר לזכור את שהיה אמש

אך בבוא היום

גם ילדי ברינה ינופף לשלום,

כשמבטיי ילוו אותו עד ישחקו ידיו במשחקי התום.

תמיד שנשמע צחוק ילדים מתגלגל

הרחוב צוהל,

אילו אני מתעטפת בשעת הרהורים .

על ימים אחרים

בהם יאחז בידי ילד קטן,

ונפסע גם אנו יחדיו עם הבוקר אל שערי הגן .

‏02/09/2005