שיר עליז על סיפור קצת מרגיז
קולות עליזים ביום בהיר
מתערבבים בחן בקולות הזמיר,
תחושה נעימה של ימים אחרונים,
קצת לפני... תחילת הלימודים....
בשורה מרוחקת
כמו אש בשדה קוצים
מלמולים ברשת
מגיעים ולא פוסקים,
לחישה קלה
שהתגברה לצעקה
"הבגרויות הגיעו" תבדוק גם את שלך,
גופי רפה מאבד תחושה,
איפה שמתי, את קוד הכניסה?
חשבתי וחשבתי במשך דקה.
לבסוף נזכרתי בתחושה של הקלה
שמתי את הקוד עם התעודה!
לאן עכשיו היא נעלמה?
אולי היא הורדה בטעות לאשפה?
התייצבתי ליד בריצה מהירה,
חיפשתי בין קליפות של בננה,
נזהרתי מ"הדני" ומהסברה
והופלתי לאחור בגלל חתולה.
חזרתי מהפח
כשנפשי במפח
הקוד לא בפח?
היכן הוא אם כך?
כמו תינוק שממתק רחוק מהישג ידו,
קופץ וקופץ אך לעולם לא ישיג אותו,
למדתי את תעודת הזהות אפילו בעל פה!
אבל הקוד שאני מכניס לא זהה.
מהלך על החבל הדק,
בין הנכשלים למצטיינים,
חששות מכישלון לא פוסקים,
והכול בגלל הברדק!
אמא תפסיקי להזיז לי דברים!
איך עכשיו אני אבדוק את הציונים?!
איפה שמת לי הקוד?!
אווו הקוד, לא אפסיק אותו לחמוד!
זה היום השלישי שאני עושה ללא שינה
ידי רוטטות מרוב לחץ וחרדה
ליבי בהחלט לא בנוי למצב
שאקבל פחות ממאה במיצ"ב
עיניי אדומות מחוסר שינה,
לא אכלתי יותר מיממה,
אני כולי דבוק למחשב
מישהו מכיר איזה האקר מתחשב?
אשלח לכם עדכון
כשאקבל את הציון,
מרוב חוסר שינה
אני חושב בחריזה,
עד יום חמישי מי יכול לחכות?
פעם ראשונה שאני רוצה שתתחיל כבר השנה!
תגובות