24/5/04

עול מכאובי כבד מנשוא כתפיי,

במקום שישמח לבבי ויפציר חיוכי.

דרכינו צריכה לזרום כמו נחל צלול,

ללא שום סלעים.

אך הגיעה נפשי למפל אכזרי,

כבר בתחילת אפיקי הנהר.

זהו נהר שלא היה קיים,

מלאכותי,

שאליו אנו זורקים כמה דגים,

שיראה אמיתי.

אך בעוד השמש מייבשת,

כל פעם מחדש,

את אותו הנהר שאנו קוראים לו-טבעי

אנו מסתכלים בו לאחר כמה שנים,

ולא מבינים מדוע,

כל הדגים בו,

מתים.