24/11/01

לא מפסיקה לחשוב,

על העולם האכזר,

לא מבינה מאין,

כל הרוע הזה קיים.

מנסה להבריח אותו, ללא הצלחה.

הם מנסים ואינם יכולים.

כבר לא רואים חיוך על שפתייה,

חיוך שהיה פעם דרך חייה.

איך אפשר לחייך כל הזמן?

כשאתה מרגיש לבד,

שאין מי שיאהב,

שאנשים נהרגים בכל הפיגועים,

והחיים שלך פשוט נהרסים.

מרוב חושך כבר לא רואים את האור,

מרוב רוע לא רואים את הטוב.

ופעם , מרוב אנשים מרירים,

חיוכה היה זוהר ממרחקים.

היחידה שקורנת, היחידה שעדיין אוהבת,

את העולם.

תראו איזה דבר מושלם נהרס,

חיוך אופטימי אחרון,

אפילו כבר לא נותר.