נדבך חשוב כאילו נשכח.
הוא ידע שהוא עומד על קרן הצבי- מודע לכל מעידה העלולה לשבור.
הסיכון רק הלך והתגבר עם חלוף הזמן-
כשמש הקופחת ומאיצה את דמו,
מעבד עיוורונו,
נטמע בקליפות,
יוצר המסך ממנו יתקשה לשוב,
לחזות בעין פקוחה על יפי סביבתו.
"אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה"- הוא רק לא הבחין ש"אין יציאה".
הדרך הקצרה בה בחר- האריכה פלאים.
נגרר הוא אחר אמרו, כמעט ושכנע, אך זכור נזכר גם עברו.
"על אותו צעד אין חוזרים פעמיים" למד הוא על בשרו,
וכך סביבותיו איבדו אמונתם בו.
