"וכי יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית א') יובש השדרה נמזג ונמהל בדמע בן-הזקונים, יום שמחת ליבו הפך מהרה לשנת מרורים. פרחים נשלחו מגבריאל למרחוק , עת אביו ואמו עזבוהו – דבקו לעפר אחד. והוא- כן הוא , אותו חתן הנע רצוא ושוב , מחופה לאבל, לחופה – במעין תזזית, מוצא עתה אורם של חיים- עם האישה אשר אהב.