לעתים מציאות חוברת לחלום
ומימד הזמן מתפצל לשניים.
רוצה להיות גם שם, באמת.
להרגיש את עצמי, את הכל.
כואב לעזוב מציאות נפרדת
ולחזור לתוך חדר חשוך,
כשדמעה קטנה מפחד
מתגלגלת על הצוואר החשוף.
עוצמת עיניים.
מבקשת חזק שייתנו לי לחזור שוב לשם.
אל המציאות הנפרדת שלי. רק שלי.
חיים אחרים שנבנו.
אולי באמת, מחכה אי שם- אני אחרת
כשאחזור לאותה מציאות נפרדת.
אולי באמת מחכה לי אחרת
היכן?
התעוררתי ושוב איני זוכרת.
