[ליצירה]
שלום רדף השיג,
הסיפור הוא פוסטמודרני, מכיון שלקחתי את הסיפור, ובמקום לבדוק מה חשב עורך וכותב הסיפור, לקחתי את האגדה התלמודית והכנסתי את מחשבותיי לתוכו.
אני לא מתיימר לעבד את האגדה לשפה מודרנית בלבד.
הכנסתי את מחשבותיי והולכתי את הסיפור במגמתיות, כמובן בהתבסס על הטקסט.
זה הקטע של ניתוח סיפורת בצורה פוסטמודרנית. לא אכפת לי מה כוונת המחבר. הסיפור מהווה גם ביקורת לר' עקיבא במשמעות המודרנית שלו, שכן הוא חלק מאגדתות הבמקרות תלמידי חכמים שלא קיימו מצוות 'עונה' בזמנה.
אני ממליץ לך לקרוא קצת מאמרים בנוגע לשירה פוסטמודרנית.
כמוכן בתור "ביני"ש", כדאי לך לקרוא את ספרו של הרב שג"ר, 'כלים שבורים', אמונה וציונות דתית בסביבה פוסטמודרנית. אני מקווה שזה השם, אם כן לא בדקתי, ואני מתנצל על טעות אפשרית בשם הספר.
זה שדני אומר שהרב קוק אמר את המשפט, "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לקלקל", רק מוסיף נופח ציני לדמותו של דני. דני בעיני הוא הביני"ש שלא מבין דבר מהחיים שלו, הוא בחור טוב, אבל לפני שיחזיר בתשובה אנשים, כדאי לו ללמוד קצת. ואולי עדיף שיעבור ישיבה.
אני אוהב את העיצוב של הסיפור כמו שהוא.
חוץ מזה אהבתי את השם מירב יותר מאשר רחל. זכותי!
זאת
אגדה פוסטמודרנית!
שבת שלום וחג חנוכה שמח,
אלי
[ליצירה]
כשקראתי את השיר, ממש שרתי אותו למנגינת "שיר לשירה" של קורין אלאל. אבל כשהגעתי לפסקה האחרונה, האווירה האופטימית התחלפה לרגשי חמלה על הילדה.
שיר יפה.
יש לך כישרון.
תודה על השיר היפה.
אלי
תגובות