פרק א´
לילה,
ירח מלא,
כולם עכשיו ודאי ישנים.
ורק היא
והוא.
לבדם,
בחושך.
בדומייה אינסופית,
שתיקה של אוהבים
ששווה יותר מאלף מילים.
עוד שעות לא רבות- זאת ידעו שניהם
כבר יהלכו יחדיו עם שאר הפלוגה
בתוך תוכו של שטח האוייב
היו אלה רגעי חסד מעטים בתוך הייאוש האינסופי
המלחמות , הפוגרומים, הפצועים והשבויים
לשעות אלה חיכו במשך היום כולו
בו הייתה היא עושה ככל יכולתה לעזור
ולעודד את החבר´ה בפלוגה.
והיה הוא שומר על קו הגבול ממש,
לא פעם הייתה חדירה או איזו תיגרה,
אך הוא ידע שיש לו אותה
והיא ידעה שהוא שלה
וזה מה שעבר בראשם באותו רגע
מקפיא של כניסה לשטחי האוייב
והעביר בהם תחושה של חמימות ושלווה
המשך יבוא..
תגובות