מאת: עינת טמסות

זה קרה באחד הימים,

איל מוכר נעלים במקצועו התעורר אל תוך בוקר די מוזר מבחינתו .

הכל התחיל כשהשעון המעורר לא צלצל בזמן עלות השחר.

אלה אל תוך הבוקר העמל

התעורר איל אחוז בהלה על השעה הכה מאוחרת מעולם לא איחר,

לפתוח את החנות וכעת השעה הייתה כבר שמונה וחצי .

בחיפזון התלבש וניגש אל המטבח לנסות להתחיל לפחות תיום

בניחוח קפה.

אך כשהרתיח קומקום ובזמן רתיחתו נוצר קצר חשמלי

שהפסיק בבת אחת את כל החשמל בבית ,

בליית ברברה ירד אל ארון החשמל שניצב מאחוריי בניין המגורים .

משהצליח להשיב חזרה תחשמל העלה חיוך בשפתיו

כשהרהר אולי היום בכל זאת לא אבוד .

שוב חזר לביתו והרתיח שנית תמים

בהוציאו כוס מארון התברר לו שנגמר הקפה ,

שוב רטן זה לא היום שלי יום מוזר היום .

יצאה הוא אל עבר החנייה התניע את המכונית

ונסע לדרכו,

בכביש נסעו המכוניות כצב והרמזורים סירבו להתחלף .

ועם כבר התחלפו לא בסדר הנכון שבלבל מאוד תנהגים.

כל זאת קרה בשל הפקק הארוך שהשתרע על כל הכביש

גם בנסיעתו רטן זה לא היום שלי יום מוזר היום .

בנוסף לפקק טעה הוא בנתיבים במקום לנסוע בנתיב הימיני

המוביל אל חנותו שנמצאת בזהרון תשע ,

נסע לנתיב השמאלי אל הרחוב בו מוסכי הרכב נמצאים בשפע .

כשראה שטעה בדרך ,

צלצל בפלפון אל החנות והודיע כי לא יופיע היום לעבודה .

בוואדי לא בעצבנות הזו והעייפות שנפלה עליו

ככה פתאום .

שב הוא על עקבות נסיעתו לכיוון ביתו וכמה רחובות לפני הבית עצר

במרכול לקנות כמה מצרכים שהיו חסרים במיוחד הראשון שהניח היה הקפה טורקי שכה אוהב ללגום בבוקר .

כששב לביתו באמצע סידור המצרכים למקום

שוב התברר לו כי שכח תקפה בקופה,

החזיר הכל בכעס כיוון את שעון המעורר והרהר לעצמו .

עכשיו אלך לנוח בתקווה ששום מכשיר לא יקצר

שיקום ברגל ימין ולא בשמאל.

שלא ישכח שום דבר כי היום מספיק היה לו יום מוזר

‏28 דצמבר 2004