מאת: עינת טמסות

הלכת אחרי ליבך,

ידך אחזה בידו.

ציפית להיות כך

בכל רוחות הזמן,

עד שתתעטפו בזיקנה.

כשעזב

הותיר בך צער וסער,

אך שהחל יום חדש.

הפכת את מכאובך לשיר

ושם,

מצאת נחמה .

מרץ 2005