דבי מתעוורת
זה קורה לה לאט וקשה
וכואב
ואני -
ליבי נכמר ומתכווץ
ורחמי נשפכים מבית החזה
שוטפים את
העולם
אני בא לסורוקה
היא שוכבת על שולחן
הניתוחים
דבי
מתפתלת ונאנחת
מתחתית תהום רבה, משתעלת
וצורחת
בתוגה חרישית;
למה זה קורה דוקא לי?!
האחות אומרת שזה מדבק
הפיזיותרפיסט לוחש שכבר
לא יוצאים מזה
אבל אפשר להנעים לה את הזמן
במגע או חיבוק,
לפייס את האור הרך
להפיג בליטוף
**
מציירת
ציורים אחרונים עוד תלויים
על הקיר. זאת צורת התמודדות
של סופניים
(מאמינים לא מאמינים)
**
דבי מתעוורת, מתנתקת
מהעולם הזה -
תוך כמה שבועות
כבר יהיה אפשר לשים את
המשקפיים בארון
להעביר את מה שנשאר
מחלקה, אולי בית חולים
לכבות את האור בקצה
המסדרון.
חבל שלא באתי בזמן
תגובות