באלי ללעוס שקדים,

את אומרת מושיטה ידך לצמרות,

אז מה? יום אחד נגזור אחת לשניה את הצמות?  יום אחד נאמר , חדל, חסל?

קחי סיחטי עם הלשון, תאוות פטל שכזו, השקדים מרים עדיין , סתיו

מלהגים משוררים. קלישאות . כותבים הרבה אומרים מעט

אדם נמדד במעשים אומרים בחדרי חדרים

אומרים אנשי מעשה בשדות

צועקים

מסוף העולם

ועד סופו - {עוד מטבע לשון שחוקה אך עוד עוברת לסוחר}

מפלגה בהתפרקות, דיבורים - עבודה

קחי לך תות   (אלא מה),

את אומרת בעיניך - תאוות התות,   אני נדלקת

חמדת השטות

פשוט.

{רק לשון אחת אני רוצה - לשונך, אהובה}

בואו נשים דברים על השולחן:  הלאה שירה

אנחנו זוג בנות 18.

פתח תקווה . ("ביצה מפד"ליסטית", "לא בעניין שלנו" )

סתיו 2004 . פה ושם בארץ ישראל קורים דברים מופלאים

בין השקדיות וציפורני החתול הסורטות, צומחות אהבות נפלאות.

לסביות, אומרים, מדברים, מרכלים, עלינו, אינטימיות בים סוער

 ולא רק ב"שערך הקצר",    נערה, 

אוחזות לשונות האש

יש במה להיות  גאים?

גאות?

ובכן מה, עוד שלובות זרוע נצעדה

באלנבי, בקיץ הבא?

נחולל בכרמים אחרים,

אחרות?

אני כבר לא יודעת עברית.

שפה מגדרית

קשה

רק אינתי, אנת.

´השקדיה פורחת באלי ללעוס שקדים´, את אומרת,    תמר   -

ואני אילנה שכמותי;    לוחשת לך מבעד לדפים

מעניי הרב,

שקדים

וצימוקים.