בבית אימי בגינה הצבעונית,

יושבות שנינו מול שולחן עץ בצבע חום.

לוגמות תה מקנקן מהודר אותו הביאה עמה

ממרוקו הרחוקה.

מספרת לי על בית ילדותה

בבית גדול,

אשר מחלונותיו הגדולים

ניתן להתבונן בגלי הים הכחולים,

ועל הפלגה בספינה אל ארץ ישראל היפה .

בין שיחה לשיחה מראה לי תמונות

שיד הצבע עוד לא נגעה בם,

לאור מנורת הרחוב שהחלה להאיר את גינתה .

משתפת אותי בחוויות ילדותה שחיוך לבבי נפרס בשפתיה

למרות הזמן והשנים שחלפו,

זוכרת ריח חמין מסיר מתכת.

עוגות מתוקות לשעת תה מאוחרת

יושבת אני מולה מוקסמת מסיפוריה,

כמבקשת בואי נשוב לביקור מולדת .

לארץ ילדותך

רוצה אני לראות בעיני ,

לא דרך הסיפורים והתמונות .

אלא ממש להיות במקום לראות את המראות

להריח אותן ריחות שהרחת בילדותך הקסומה ,

במרוקו הרחוקה .