רותי
רציתי שתהיי רות שלי
רות היא ילדה-אשה
פרגיה
פקעת סבוכה ומכורבלת של רגש וחוש
מעוררת לב כל נדכא
עליצות של פייה
כמו צדיק שזכה במצוה
רות היא גחלת של אש חמה
חמה עד כויה
רואים שהיא בת לדורות של צורבים
רות שלי
מה עשית לנו
למה עשית לנו
רק רציתי להנות
מהאור כי טוב
חומך ליטף את קירות ליבי
הגיה את חשכי
מתהומות עלו רצונות של חושך
לשרוף אפריון
תוך שעות נגנזו רעיוני נפשי ההומיה אליך
כמה כאב וכמה צער
כשלב כלוא בראש עם שמירה מעולה
לבך הבוער כבה
במחשבות קרות של אבן
לא מלב טהור יצאו המחשבות
ממקור זר
מתהומות נשיה
של דעה נפסדת
רות שלי
תקרבי, אל תראי
קרבי יוצא אליך
חלל ליבי וישותי
יחידתי כארץ עיפה -אליך
נדבוק והינו לבשר אחד
ויצאה אש מלבבות
והאירה תבל ומלואה
אהבה טהורה תרצד מתוכינו
שלובים כמו בנר- אבוקה של הבדלה
ככה הלב צועק
שרוף אבל עדין פועם
רוצה רטיה
למכה הטריה
כוית אהבה
תחת כוית אכזבה
לסיום - המשורר הבין שטעה
הכיר חסדי בוראו שפדאו מהמכשפה
הלל ושבח בשיר ותהילה
בכל עת ובכל שעה
ונטע בראשו זאת התובנה
שיופי וחן המכונים קליק
כחלום יעופו בחסרון בינה
ומדות וטהרה
ואת מקומן תתפוס הרעה
הבוז והגאוה
