אח! המקומות ההם,
אלה שלא אשכח לעולם.
חדרך הראשון בשעת שקיעה
חדרך השני, כשנכנסתי בהפתעה
(לא הספקתם להתכסות, את זוכרת)
עץ החרוב, שנעקר לכבוד בית הכנסת
(אלוהים אלוהים! חיים)
הספסל. סנדויץ´ בשרי בשבת בבוקר
קניתָ לי גלידה, איך שאבא כעס.
החצר, בשיטפון ראשון (ים סוער לקטן מימדים)
ושני ושלישי (איך גבהתי...)
חדרי- מוצף שתן של צהריים, שאמא
לא תתעורר.
אח! המקומות ההם שהשארתי לָעולם
מתגנבים אליי במראות לילה
ואני, במעדר וטוריה גדולה
מכסה מכסה אותם ומהדק חזק
מי יודע מה יצמיחו שנים.
תגובות