מאת: עינת טמסות

הלילה מחלון חדרי מחייך הירח,

צבעו כדף המחשב.

מולו כבר שעות יושבת אָנׁכִי

מנסה לכתוב את דברי הלב,

והמילים מסרבות להיכתב.

אהוביי לוחשים הניחי להם הלילה

אל תלחמי בם הם יופיעו,

אך יודעת כי לא אעצום עין.

עד יצטופפו בדף הרגשות

שאספה המשוררת שבתוכי,

בימי העצב והשמחה .