מאת: עינת טמסות

מה יש בהרים הכובשים את סקרנותי בכל בוקר מחדש,

אולי אלא אותן הפסגות שמהן ניתן לצפות בסמטאות.

במכוניות בשלל גוונים החונות בצדי הבתים

אולי זאת הרוח אשר שריקתה נשמעת באוזני כיללת חתול,

היושב בגגו של מקלט .

או השיחים הקוצניים הגדלים עם קרן חמה וטיפת טל

או אולי אלא החולות הססגוניים מהן אוהבת אני לקשט תמרוקי בשמים.

אשר קונה אני בכל טיול לפארק תימנה

כך בכל בוקר שעוד השקט שורר מניחה על כתפי תיק מסע,

מטפסת על פסגת הר .

וצופה על העיר הגדולה שעודנה נמה את שנתה

שארד מההר אז תחל היא לזרום כנהר ,

אל תוך ים השיגרה .