לא קל היה לעזוב את כל מה שבניתי

כל מה שאהבתי, האמנתי, הכרתי…

וללכת לעבר הלא נודע

לארץ שמסיבה לא ידועה

נפשי בה נקשרה.

לקום ביום בהיר אחד

ולנטוש ארץ שבה גדלתי

שלדגלה חונכתי

ואותה אהבתי בכל ליבי

למרות שהיא מעולם לא החזירה לי אהבה…

מכוח ההרגל אהבתי אותה

לא ממעשיה שלה

כי היא תכופות לי הזכירה

"לכו יהודים לפלסטינה"

ואני, הרכה בשנים

עמדתי חצויה בנפשי

בין הידוע והמוכר (אף כי היה מנוכר)

לבין הלא ידוע והאהוב כל כך…

הסקרנות אותי הציפה

אך הפחד היה חזק ממנה וממני

עד שיום אחד, לתימהונם של מכריי

להחלטה אחת הגעתי:

ארצה עלה העלה ואני יודעת שיהיה לי קשה

אך רוצה אני בכל מעודי שילדיי לא יהיו במצב שלי

ומאז לא בחלתי באף אמצעי

עד שלמטרה שלעצמי הצבתי- הגעתי

והנני כאן היום: בארץ ישראל היפה