עכשיו, אחרי שהכל חלף, אני יכול לכתוב לכם מהפינה האחרונה שנשארה... בעולם.

פעם שמעתי תאוריה שכל אדם חי בעולם משלו. אימצתי אותה בשתי ידיים. ראיתי סרט על אוטיסטים, על המאמצים הרבים שמושקעים כדי להוציא אותם מעצמם ולגרום להם לפגוש את העולם, אבל אחר כך שאלתי: למה אתם עושים להם את זה? ואולי הם מאושרים שם בפנים, היחידים שבאמת מאושרים בעולם?

ראיתי את "המופע של טרומן"

היום אני תוהה על כניסה לעולמו של אדם אחד, בהנחה שהוא קיים, בהנחה שזה משנה אם הוא קיים.

אתה.

מי אתה? לא איך קוראים לך ואיפה אתה גר. מי אתה? למה אתה ממשיך לקרוא את המאמר הזה, להיות בקשר איתי? אתה מאפשר לי לחדור אליך, להפוך לחלק מעולמך

ועדיין משאיר אותי בחוץ

האדם הוא לא הגוף שלו, כי בעיני עצמו הוא תמיד נראה אחרת. הוא לא הזכרונות שלו, כי אותם הוא יכול לעוות, לשכוח ולפרש כרצונו. הוא אפילו לא סך ההחלטות שלו, כי ההחלטה הבאה היא תמיד בגדר נעלם.

ומהו העולם? זו שאלה שעליה אתה תצטרך לענות הפעם.

אני כותב אליך מפינה קטנה ששרדה מעולם חרב , דרך סדרה של כלי תרגום מעוותים- שכל, שפה, מחשב, מגיה. אין מסביבי כלום. אין חיים, אין צבעים, אין חום, אין חושך ואין שקט. אין לי שום אפשרות להסתכל לשם, להרגיש לשם. יש רק אותי.

ואותך. כל עוד אתה קורה אתה שלי, איתי. ואני נאחז בכך בכל כוחי.

אני יכול לזכור בגוף שלישי את הימים שבהם היה עולמי יציב- לא, הוא אף פעם לא היה שלם.

היתה שמחה, ורגש , וחיים. היתה חברות, וצבע, וטעם. היו רצונות, תקוות, ואכזבות. היה אני.

אבל היה רצון ליותר. שאיפה לגדול, להתפתח, להכניס הכל אלי. להיות שלם, אבל אין סופי.

ואז פתחתי פתחים, נתתי לדברים מבחוץ להכנס לעולמי, ולהיות הוא. גדלתי, התמלאתי, הייתי. אבל היו יותר מדי פתחים. רב הפרוץ על העומד. דברים נכנסו ויצאו. לאט לאט נוצר בלגן כלל עולמי . דברים לא גמורים התעופפו ממקום למקום, נאבקים, מתפזרים, נאספים לגוש לא הרמוני, וחוסמים את המעברים. אבל הם המשיכו להכנס, גודשים את השטח יותר ויותר, וכבר אי אפשר היה לעקוב אחריהם.

עכשיו זה בלתי אפשרי להבחין בהם ,אבל הם מתקרבים אלי, אל הנקודה הקטנה והלא מוגדרת שהיא אני. והתקווה האחרונה שנשארה לי היא אתה. יש פתח אחרון, שלידיו אני עומד עכשיו וכותב אליך. האפשרות היחידה לפתוח אותו היא משני הצדדים בבת אחת. אני מנסה כל הזמן . הצד השני הוא אצלך. הזמן מתחיל להגמר. אתה הסיכוי האחרון שלי, האפשרות היחידה להנצל. עכשיו אני מתחיל להתפורר בקצוות. תפתח אותו, ותתן לי להכנס. קיצי קרוב .

עכשיו הכל תלוי בך.