טוב אז עכשיו שנכנס לאופנה כל העניין של ה- HIP HOP הישראלי, וכולם מסתובבים ב´בֶּייגִיס´, ועם חצי קילו שרשראות וגורמטים, חשבתי כמה ריקנות יש בזה, ישראלי לא יהיה כושי... (היהפוך כושי עורו וכו´...) פשוט אין מצב! לא משנה מה תלבש ואיך תתנהג ומה שתעשה אתה לא תהיה ´DR. DREY´... (גם אם אתה אתיופי...), אז לפני שאני ממשיך לעשות צחוק מכל ה´ראפ´ הישראלי אני אתן סקירה קצרה מאיפה כל העניין הגיע: תחשבו שאתם חלק מהגזע הכי נחות בארה"ב, אף אחד לא מסתכל עליכם, אתם גרים באיזה בלוק עלוב ומלוכלך מלא בעכברושים, מחלות וסמים, אתם חייבים לשאת בעול פרנסת המשפחה כבר מגיל שמונה בתור מחלק עיתונים, כל יום אתה קם בארבע לפנות בוקר כדי שְלָSNOW (= שלג, אדם לבן בסלנג) יהיה את העיתון בשש או שבע. אתה מסתובב בשכונות של הלבנים ורואה את הבתים שלהם, את המכוניות שלהם ואתה מתפוצץ, אתה יודע שאתה מוכשר, אתה יודע שאם היית רוצה היית יכול להגיע לרמת חיים כזו, אבל יש רק דבר אחד שעוצר אותך... הצבע... אתה חוזר הביתה בסביבות שש בבוקר ורואה את סבתא יושבת בכוך שלה מעשנת ´מנטול קול´ ושומעת "בִּילִי הוֹלִדֵיי" אותו תקליט, כל הזמן... אתה פונה אליה בשביל לצעוק שתכבה כבר את הגועל הזה ואז אתה קולט מילה חכמה, אתה נעצר וחושב, הופך את המילה שהרגע שמעת מהתקליט בראש, אתה רואה שאתה יכול לנקז את הכעס, התסכול, וכן את שאר הרגשות הרעות דרך אותה מילה. היום אתה מבריז מבי"ס במקום זאת אתה יורד למרתף של ´C.J.´ הוא היה פעם תקליטן בהארלם בתקופה שהיא הייתה עוד מקום בילוי מועדף על הלבנים, אתה רואה אותו יושב שם מוקף בציוד הגברה והקלטה משנות הארבעים, אתה מספר לו מה יש לך, הוא חושף טור של שיניים צהובות בחיוך  ומסכים לעזור לך בתנאי שאתה תשיג לו ´חומר´ (לא מוזיקלי...) טוב... אתה מסכים, ואתם מתחילים לעבוד. ואתם עובדים, ועובדים, אתה בונה בִּיטִים כמעט לבד והוא יושב לו בצד מסניף לו חומר לבן ונותן לך הוראות מעורפלות... והנה מגיע יום, חבר שלך שהוא עובד מטבח באיזה פאב בצד הלבן של העיר הצליח לסדר לך הופעה... אתה לא תקבל תשלום אבל זה עדיין פתיח יפה וגם יהיו שם לבנים אז יש מצב שהם יתנו לך כמה טיפים. אתה מסתכל על הבגדים שלך, הם קרועים ומלוכלכים, אין מצב שאתה עולה לבמה ככה, ופתאום אתה נזכר שטימי אחיך הגדול קנה ג´ינס חדש, ולג´ימי השכן יש סווטשרט יפה שעדיין תלוי על החבל... הם לא יכעסו כ"כ אם תיקח להם את הבגדים רק לערב אחד... טוב בעצם כנראה שהם כן יכעסו אבל מי שם עליהם, אתה צריך את הבגדים האלו. אתה פוסע לכיוון הפאב, המכנס והחולצה היו גדולים עליך באיזה חמש מידות אבל זה לא נורא קצת קיפולים והכל מסתדר... אתה נכנס דרך הדלת האחורית למטבח, חבר שלך צוחק ומזכיר לך שלג´ימי יש את האגרוף הכי חזק בשכונה... מכריזים את השם שלך ואתה עולה לבמה... כולם צוחקים... תראו את ה´נִיגֶר´ הזה... לבוש כמו איזה בובת סמרטוטים... ועוד חושב שאנחנו נקשיב לשירים שלו... חלק עוזבים את הפאב, אבל הרוב נשאר רק כדי לצחוק על הכושון שחושב שהוא יודע לשיר... אתה מחזיק את המיקרופון, אתה שומע את הביט כאילו מרחוק, כאילו אתה צולל למים עמוקים, ואז אתה מתחיל לשיר, אבל אתה לא שר... אתה מדבר... אתה מספר לקהל על החיים שלך, על השכונה שלך, על כל הזבל שאתה אוכל בגללם, בגלל הקהל... ההופעה נגמרה, יש לך בכיס רווח נקי של חמישים דולר, אתה צועד בחושך לכיוון הבית שלך כולך בעננים, פתאום אתה מחליק לשלולית... המכנס נקרע והסווטשרט התמלא בבוץ... ג´ימי וטימי יקרעו לי ת´צורה...

סיפור עצוב נכון?? אבל ככה זה התחיל, הראפרים האמיתיים דברו על המצב שלהם על ההרגשה שלהם כלפי העולם העוין שסובב אותם, ולא כמו היום, על כמה מכוניות, בנות וכסף יש להם... כי לראפר אמיתי לא היו מכוניות, בנות וכסף... הייתה לו הרגשה ומסר קשה שהוא הרגיש שהוא חייב להעביר לצד השני של המתרס, לעניות דעתי להיות ראפר זה להיות שליח, זה לפתוח לאנשים את העיניים (הָאאלווו), ולהטיח את האמת על המעשים שלהם ישר לתוך הפרצוף...

עכשיו לענייננו: ראפ ישראלי לא יעבוד, נקודה. אמנם יש הרבה על מה לראפרפ (לעשות ראפ... המצאה שלי) בארץ שלנו, אבל אין לישראלים את הגישה הנכונה, עצה של יוספוש... תלמדו ורק אז תראפרפו...

אה, ועוד דבר ראפ דתי יוצא מאד יפה...

"סוף, סוף זה הגיע, אחי תעמוד תריע, HIP-HOP חסידי בשער הופיע, נושא את השם הגדול מכולם: ´שמע-ישראל´ למלכו של עולם, תעצום עיניים, אחי זה הדבר האמיתי תשמע ת´קצב תרגיש ת´רטט וכן זה "ריאל ריאלטי", ´שמע-ישראל´ עומד בשער ומודיע, עכשיו באמת המשיח צריך להגיע..." (דרך אגב, כל הזכויות שמורות...).

תנסו... בהצלחה...

יוספוש