דווקא אז
כשהייתְ כולךְ שלי
דווקא אז
הגשת שפתייך לשפתיי ונָשקת.
דווקא אז
כשיכולתי לעשות בךְ הכל
דווקא אז
חייכת חיוכך המתוק
וחיבקת.
למה כששאלתי לשמךְ
כבר היה מאוחר מידי?
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמדמד? [ליצירה]
- [ליצירה] דריה? 5 פעמים מיותרות. ו- אלוהים, הוא זה שעל הגבעה. [ליצירה]
- [ליצירה] מר יוסף וויזלי היקר. סחתיין על היצירה המשו משו הזו שלך. אל תחשוש לפרסם את היצירות הבאות שלך. חזק ואמץ. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] כדאי לנקד את כל השיר. עושה הרגשה של פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] תומר, אל תכעס עלי אבל לדעתי השורות היחידות ביצירה זו שנקראו לי כ שירה, הן השתיים האחרונות. ויש פה פוטנציאל רב, אך עדיין גולמי. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] פן אחד=> שני פנים. התחיל בחרוזים- נחמד המשיך- ועם הכעס כך גם נקרא. "לא מעבר לכך איני רוצה"- או לנקד או להוריד את הלא הראשון. אחרת זה חיובי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר. דרוש עריכה. ואולי כך יראה: האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק? אה - הה אינסטינקט הגעגועים הנשי זוקף את אוזניו הרגישות. ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי נובחת צורחת געגועי לירח - ואהבה ושלווה בשדותינו - אין. ועכשיו בזהירות יפתי, בזהירות פחדי, פן יברח ממני ליבי ואני אגרר אחריו - פחד יפתי, פחד ליבי פחד. [ליצירה]
