זוכרת אני איך לעת ערב,
ספגתי את כל זיעת אפך.
איך דרכת עליי ללא רחם,
כשחשקתי להיות בקרבתך.
ובימי הקיץ אותי זנחת,
על הריצפה שכבתי בוכיה.
הן עודני זוכרת את אשר אמרת,
הרגשתי כה סרוחה, דחויה.
היה היה זה לעת ערב,
הו, הייתי כה קרועה.
אמרת: "לעזאזל, הלכה עוד גרב"
ומאז אני סחבה.
תגובות