מהמקום בו אני עומד
לא ניתן לראות את הקסמים עובדים
זיכרונות ומציאות מתערבבים
עכשיו זה לא תורי להיכנס
נופל אפר של סיגריה על תמונות מפוזרות
זה לא אני
זה רק מי שילדותי הפכה אותי
רוצה את ילדותי בחזרה
לשנות בה את מי שאני
צמא למשהו שלא הכרתי
זה תמיד משתנה שאני מפנה את הגב
מהמקום בו אני עומד
אין יותר ציפורים שעפות למרחקים
רק שמיים, שנעצרים עם קו הגבול הדמיוני
מביט באהבות חולפות
את מי אהבתי לאהוב
ואת מי אהבתי לכעוס
הכול כתוב בנוסח של רשימת קניות
לטיפול של שנים
אני כבר מכיר את הכדורים שיחלקו לי
ואיך יאמרו לי איפה לא לקחתי את הפנייה
איש לא יודע, את הזמן האבוד
איש לא מכיר את השברים המפוזרים
גם אני מביט בתמונות ומנסה לזכור
מי מהם שייך לי
נזכר בילדותי
הורים, מבטים של זרים, קולות, ומילים בשתיקה
כמה טוב שקיימת ילדות
כדי שאוכל להאשים אותה, במה שאני היום
אוסף את עצמי אל תוך חדרים סגורים
יש שם מספיק מקום
לכול החלקים להתפזר
עכשיו גם השקט, נע במעגלים
יורה אל תוך תוכי
ואז מפסיק בפתאומיות
אני בוהה בצל שעל הקיר
איך אוכל לזהות אותו?
משאיר סיגריה דולקת במאפרה ונעלם
את העקבות שום עבר לא ישכיח
ומי אלו, הפנים שבמראה?
מי מהם אני, ומי מתוכם זה הקול ששמעתי בילדותי
מניח את הראש בידיי
מבקש להיאחז או לאחוז
זיקוקי די-נור, ושלל תחפושות בארון
עומד מול הקיר
ילדותי פזורה באלף חדרים
מבקש אותה אלי
שתביט בי, במה שהפכתי להיות
אולי, תרד על ברכיה
אולי תצחק ותשתוק
מביט בקיר, ואחר כך במראה
המראה שונה, אבל הכול נע באותו מעגל
תגובות