איך זה מרגיש
שאתה קם כל בוקר בידיעה
שהדבר הכי גדול שתעשה היום או מחר
לעולם לא ישתווה
למה שכבר קרה
למשהו שעשית ולא היה לך עליו שליטה
איך זה מרגיש
שהתחושות הטובות, החיוך והשמחה
לעולם לא יהיה שווי ערך
לתחושת העצבות והבושה
שהדרך חזרה לעולם תהיה יותר ארוכה
איך זה מרגיש
כשאתה מביט על עצמך
ויודע איך זה מרגיש שאחרים מביטים בך
ואתה לא מצליח להשתחרר מהתחושה
שאם היה כאן צדק, הוא לא היה איתך
איך זה מרגיש
להתעורר כל בוקר ולחכות
שהאדמה תיפתח ותכלא אותך בתוכה
לרצות שהיא תגרום להרגיש
כמו ילד קטן, במיטה, מתחת לשמיכה עבה
לא נותן לאף אחד לגלות אותך
איך זה מרגיש
לפקוח עיניים ולראות את האור הראשון
לצאת אל הרחוב ולהרגיש
כמו נידון למוות מול כיתת יורים
והמטרה מסומנת על הפנים
אתה לא תמחק אותה לעולם
איך זה מרגיש
שהמילים מתחמקות לך
אל משפטים נטולי הקשר
אל שתיקות כבדות
שמותירות אותך עייף ותשוש
ואתה רק מחפש תחנת עצירה
למצוא את הדרך כדי לחזור אל הבית שלך
איך זה מרגיש, ספר לי
שהמציאות משתקפת מכל פינה
כמו תמונה שלא נותנת לך מקום לברוח
לא מספקת לך את תחושת ההגנה
ואתה מביט על עצמך כל יום ויודע
הדבר הכי טוב שתעשה בחיים שלך
לא ישתוו לעולם, לדבר הכי רע שקרה לך
