אתה מקשיב לשירים המתנגנים

למדת מהם חיים שלמים

ואז הם נגמרים

אתה מנסה להיזכר

מה קורה שנעלמים הקווים

ואיזה רגע שייך לאיזה שיר

עוד מבט במראה, עוד ריגוש אכזרי

כאב שלא לומד

אתה לוקח מנו, יותר ממה שהוא נותן

והשירים מתנגנים, בלי מעצורים

אתה רוצה לרקוד

רוצה לדהור

אבל אז הזמר מפסיק, והמנגינה נעלמת

משהו תמיד מפריע

מתענג על זיכרונות בודדים

פעם יכולת להכיר בערכם

נוסע רחוק, כותב וחוזר חזרה עם געגוע

נסיעות לא משנות דבר

גם לא שירים

אתה מקשיב לשירים, ומבקש עוד פעם

לחזור אל מקומות, שם הכול מתחיל

אולי תפגוש את אותם אנשים

תאסוף אותם זיכרונות

נשים ערומות, כוסות יין, נהר גועש

ואתה בחדר קטן מקשיב לשירים

זה אמיתי, וזה פחות.

אולי תהיה הגיבור, אולי תכסה את הפנים

ותתחיל לבכות

לומד חיים שלמים משירים, שהם נגמרים

אין קווים להשלים

ואז אתה שותק

במקומות בהם הייתה, לא נותר ממך דבר

שוב השקט הזה מנצח, שוב חוסר הברירה

משאירה אותך לבד

אתה מקשיב לשירים, הם ממשיכים לבדם

אתה יושב ובוהה

אולי יום אחד תדע להמשיך אותם בעצמך.