יצאנו אל הרחוב הקר
הכלב הוביל
ואנחנו נמשכנו אחריו
את אמרת, לעיתים הביטחון זה נחמה
אני חשבתי, שגם האמת מנחמת
שיודעים את כל השקרים
בקצה הרחוב, ראינו את עצמנו משתקפים במראות
זאת עיר אחרת
אני לא מכיר את הפנים, לא מכיר את השמות
נסיעה אחרונה
ושוב אנחנו מתגוששים כמו בזירה
והכלב לוקח אותנו מסביב לבלוקים הישנים
איפה שחלמנו להיות גדולים
איפה שנשארו גדרות קרועות, וכדורים בלי אוויר
עם סיגריה בפה, מה חלמנו בכלל?
עכשיו שאת בורחת
את עוד זוכרת משהו, מן הלילה הזר?
זאת עיר אחרת
אני לא מכיר את הידיים
לא טובל אותם במים
זה אנחנו שמדממים בלי הפסקה
ועל השמשות של הפאב
בו היינו יושבים כול ערב
היה כתוב, שהוא ייסגר
ואת אמרת, מה עכשיו
אני לא הרגשתי שום הבדל
גם לאחרים, לקחו את הזמן
בטרם הם המשיכו אל מקום אחר
וזאת עיר אחרת
נטולת קסמים
פעם הכביש מוביל
ופעם הופכים אותו לצד השני
לא הכרתי אותה, גם אותך אינני מכיר
בכל לילה, לפני שנשכבים במיטה
אני מביט לאחור
אולי אמצא שם רמזים
עם סרטים בשחור לבן, וידיים שאוחזות בריקוד
חשבנו שנהיה פעם גדולים
חשבנו שהילדים שבתוכנו, ימותו חלשים
ואת אומרת, כל הסיפור שסיפרו לנו, לקוח מאותה אגדה
ואני חושב,
כמה קל להמציא חיים
כמה קשה לחיות אותם
ומחר, שנעלם בעיר אחרת
נוכל להיזכר, שפעם ידענו את הזמן
נקצב לפי דקות, לפי שעות
טיפולים של שנים, לא ייקחו מאיתנו את הבדיחה
והכלב מוביל, וזורק אותנו ערומים בבית
הוא יודע מה שאנחנו שכחנו
שבעיר הזאת, אין קסמים
רק קוסמים מחופשים לאנשים
